1.האם לוקה בדרך להיכנס ל'עשירייה הגדולה' של שחקני NBA בכל הזמנים? והלבן השני בטיבו אחרי לארי?

השלשה של לוקה עם הבאזר השאירה אותי פעור פה לכמה שניות טובות.

לא האמנתי למראה עיני. הוא נישמר ע"י רג'י ג'קסון, שומר מצויין. איך, בשם אלוהים, הוא נתן ללוקה את כל הרווח לזריקה שהיא הזריקה על כל הקופה?

תנו מבט:

(שאק IS NOT IMPRESSED? אז שאק, אתה מוזמן TO SHAQ לי ב'תחת)

לוקה היה עייף ורצוץ. הוא בקושי התרומם מכסאו אחרי הטיים-אאוט של קרלייל עם 3.7 שניות לסיום, אחרי שהקליפרס עשו פאול שהיה מותר להם. ואז הוא ניכנס לאזור הפאול של הקליפרס, יצא לקבל את הכדור, נע צעד אחורה שהשאיר את רג'י ג'קסון אולי 2 מטרים ממנו, וכשלוקה התרומם לשלשה, לרג'י לא נותרה תפילה לחסימה.

אגיד זאת פשוט ולעניין: זה היה המשחק ה-GUTSY ביותר שראיתי מלוקה, ואני מתקשה לחשוב על שחקנים אחרים שאחרי משחק של 46 דקות, 40 נק' ב-18 מ-31 ו-3 מ-9 מהטריי, עלו לשלשה שעשתה לו 4 מ-10 מהטריי. וה-40 קפצו ל-43, וה-"L" הפך ל-"W" עם הבאזר. וזה נגד אחת ההגנות הטובות ביותר ב-NBA!

כל השחקנים, המאמנים, ואפילו הדמויות של הקהל ביציעים רצו לחבק את הילד בן ה-21 הזה שבא לך לחבק אותו. החיוך שלו שווה זהב. הוא משחק בכיף ובעליזות. הוא בוכה יותר מדי לשופטים אבל במקרה שלו אני סולח לו. והכל על עקב שהוא נקע לפני יומיים, אבל לילדים נקעים כאלה הם לא סיפור. האמינו או לא, אבל עד שעה לפני שריקת הפתיחה לא היה ברור אם הוא ישחק. בסופו של דבר הוא שיחק – ועוד איך שיחק, ודווקא פרוז' היה זה שהחמיץ את המשחק בגלל פציעה.

אחרי המשחק מאמנו ריק קרלייל אמר לטיווי-

"He's a bad boy. He's a tough dude, man. He's a gamer. That's how he is."

קרלייל, שאני מחשיב כמנהיג היורמים של מאמני ה-NBA לא יכול היה לומר זאת טוב יותר.

ללוקה עזרו ROLE PLAYERS כמו טים הרדאוויי עם 21 נק', ובעיקר טים בורק שהיה מצויין עם 10 מ-14, 4 מ-5 מהטריי, ל-25 נק'. אבל המשחק שייך ללוקה במשחק האמיץ והטוב ביותר שראיתיו משחק אי-פעם. אז היום, כשהוא בן 21 ו-117 יום, לוקה הוא היום חבר של לברון ג'יימס כשחקן היחידי מתחת לגיל 22 שקלע 30 נק' עם טריפל-דאבל במשחק פלייאוף. הוא גם חבר בכיתה של מג'יק ולברון כשחקנים היחידים בני ה-21 שקלעו בפלייאוף יותר מטריפל דאבל אחד: מג'יק עשה זאת 5 פעמים. לוקה ולברון פעמיים.

אני מקווה שללוקה נשארו מספיק משחקי פלייאוף לפני שהוא בן 22 – הווה אומר כאן, בבועה, להגיע למספר של מג'יק!

הנה עוד זווית של קליעת הנצחון:

2. מה שלברון עשה שלשום צריך להיכתב ב'ספר הזהב' של הכדורסל

אני לא יודע בדיוק כיצד לומר זאת, אבל אני רואה פתאום לברון אחר מזה שלמדתי לשנוא.

הוא יותר עליז, יותר 'חגיגי', יותר נהנה מהמשחק מאשר ראיתי אי-פעם, ואפילו מעט יותר שובבני. הדבר שקלטתי מניצחון הלייקרס על פורטלנד הוא שאולי לראשונה אי-פעם בקריירה שלו הוא נהנה – ממש – לשחק.

הוא משחק כאילו שאין לו דבר להוכיח. אני חשבתי לתומי שהוא ירגיש את המשא הכבד מכולם כאילו הוא "חייב" להביא ללייקרס אליפות. הוא משחק בדיוק ההיפך. לא צועק, לא תוקע מבטים מלוכלכים בחברי קבוצתו שלפעמים שוגים, ונראה ממש אחד מהחברה. אולי מבוגר מהם בכמה שנים, אבל נראה קליל ומקפץ כמו הצעירים ביותר בקבוצה.

זהו דבר נוסף שגיליתי, להפתעתי: הוא נראה לי בכושר הגופני הטוב ביותר שהיה בו אי פעם. משחק 35-40 דקות בהכי כיף בעולם. נראה טרי, רענן, וממש פורח ככל שהמשחק מתקדם.

הוא קלע את 38 הנקודות שנראו לי הקלות ביותר בקריירה שלו, כשאפילו הזריקה מה-3 נראית הרבה יותר טבעית מאשר בעבר, ושהוא הפך בבועה לשחקן הגנה מצויין אנחנו כבר יודעים.

אז אתם יודעים מה?

זה לא הכי מגוחך, אבסורדי, ובומבסטי לומר שאולי לברון משחק עתה בגילו המופלג את הכדורסל הטוב ביותר בחייו.

3. אני חייב להודות שדונובן מיצ'ל הוא חתיכת שחקן! (הוא היה נפלא הערב נגד דנבר) – ממש, אבל ממש MVP!

רק למייקל ג'ורדן ואלן אייברסון היו משחקי 50 רצופים בתולדות הפלייאוף. עכשיו גם לדונובן.

4. עוד TIDBIT מהמשחק: מונטרזל הראל צועק לעבר לוקה "WHITE BOY"

אנחנו כמובן לא שמענו אבל שם כולם שמעו.

בתקופה זו של מהפכה חברתית, שכחנו שישנה גם גזענות הפוכה. השחוריחם מכנים אותנו בכדורסל "WHITE BOY" כפי שאנחנו הלבנים מכנים אותם בחום המשחק "N…" ומה לא.

מה שאהבתי היה שבתום המשחק, ואחרי שהרוחות נרגעו, הראל ניגש ללוקה, חיבק אותו, והתנצל כשהוא אומר 'לא היתה כאן כל כוונה', ולוקה עונה לו, "כמובן. DON'T WORRY. WE ALL DO SOMETIMES THINGS LIKE THAT". הם שוב התחבקו, והסיפור ניגמר.

5. אזהרה ל-GLAL ולאחרים המשתמשים במילים משמיצות, מבזות, ומכפישות (שבינתיים מלבדו – אין)

הנה התגובה מאתמול של גולש הפוחד להופיע בשמו האמתי:

**********************

Glal

התחבר למערכת כדי להשתתף בדיון 23 אוג 2020 10:28:35

בלי קשר לבעד טראמפ או נגד, בלי קשר לברוגדון או מיטצ׳ל – הדיעות שלך מנחם שוות כקליפת השום, כל רבע שעה אתה משנה עמדה, תמיד לא מכיר ומסלף את העובדות, תמיד מתלהם ותמיד מדבר שטויות. בנוסף לכל המעלות הנ״ל אתה גם שקרן סדרתי (למי ששכח שסיפרת את השקר על עונת המלפפונים ועוד עירבת את אישתך המנוחה בשקר הזה.. כמה נמוך..). המדור שלך מאוד מבדח זה בטוח – טירחונים לא מבוססים מאדם עם דמיון פעיל.

************************

אני אף פעם לא שקרתי במודע באתר, או בכל קריירת הכתיבה שלי בעתונות ישראל. בקיץ של 1962 או 1963 נסעתי עם אשתי רינה ז"ל לאן שהוא באוהיו בסביבות העיירה ווסטר, ואני בלחץ כי עלי לכתוב טור ל'חדשות הספורט' ואין לי מושג על מה לכתוב. אפילו על בייסבול כתבתי מדי פעם. אינטרנט לא היה, בטיווי לא הראו דבר, וטורי הספורט בעיתונים המקומיים היו בני 2-3 טורים, כמו בעתוני ישראל.

לפתע אנחנו עוברים ולצידנו שדה מלפפונים עד להיכן שהעין רואה. מיד קפץ לי לראש לכתוב לעתון על הקושי לכתוב ב'עונת המלפפונים הזאת'. לא חשבתי על כך יותר. אבל ה'עונת מלפפונים' שלי הודפס בחדשות הספורט ומשך השנים הפך למין מושג שאחרים השתמשו בו, וכפי ששמעתי אפילו בכנסת.

היו קנאים ושונאים (ברוך השם לא חסרים כאלה) שטענו שאני לא הראשון. שבשנת 1800 או משהו כזה איזה הונגרי כתב משהו כזה ואפילו הביאו ציטוט בהונגרית שהיתה בו המילה 'מלפפון' (לפי 'האשמה'). הציטוט אפילו לא היה קרוב למה שאני כתבתי והתכוונתי.

זה בקשר למסר של גלל המאשים אותי ישירות בשקר, כשמה שהוא מתאר (ומכניס את אשתי שניפטרה ב-1973 בגיל 35, כשהיא משאירה שתי יתומות בנות 6 ו-3 והוא לא מתבייש להוסיף אותה למסר).

אני גם לא מבין אנשים כמוהו הנכנסים כבר שנים לאתר שהוא בבעלות אדם שהם מבזים ומקללים. אמנם יש לי צוות עורכים שתוך כמה שנים מעטות יירשו את האתר, ואולי ישנו את דרכו ומהותו, אבל כל זמן שאני חי, ומסוגל, אני הוא הבוס הראשי, ואני בטוח שאישיותי מתבטאת בהרבה דברים באתר. האתר אינו שמרני, אינו 'אדוק', אינו חסיד של צורה קבועה בשום דבר – לא בסגנון, לא באורך הפוסטים, לא בכותרות, לא בתמונות, ולא בדרך מחשבה – כל עורך וכל איש צוות, וכן כל מתנדב, חופשי לנפשו לכתוב כלבבו וסגנונו. אין לנו אפילו עורך שפה, ואם ישנן שגיאות בעברית, בדקדוק, או בארגון המאמר – שיהיו.

זה אני. אבי הביולוגי הוא ייקה, אבל אני הכי רחוק מייקה שאפשר להיות. האתר הוא בהרבה צורות, פורמות, אופי, וקלסתר – אני. לא הכי מסודר, לא הכי מאורגן, ולא הכי מסוגנן. הוא מורץ גם ע"י 100% מתנדבים שכל אחד חופשי לנפשו ב-100% לכתוב כאוות נפשו ללא כל הוראות מלמעלה. האתר קיים כבר למעלה מתריסר שנים ומלבד כתב אחד, לא הוצאתי מהאתר אף אחד אחר. יש לנו מעל 55 כתבים היום, ובוודאי היו לנו עוד איזה 20-30 שעזבו בגלל סיבותיהם-הם, אבל אנחנו חיים ומסתדרים מצויין אחד עם השני ללא כל 'פקודות' או 'הוראות'. מקסימום הצעות.

אז בשם אלוהים, מה עושה אחד בשם גלל באתר הזה יום-יום? למה שלא יעבור לוואללה? כיצד אפשר להכפיש בצורה כזאת את הבעל והבוס הראשי, ולהישאר באתר ככותב קבוע?

אז גלל, אתה לא תישאר כאן אם לא תשנה את סגנון תגובותיך. ואם פתאום תופיע בשם אחר, אז השם האחר יעוף מפה. אנחנו לא עושים הצבעות על דברים כאלה. יש לנו עורך שהוא אחראי על התגובות באתר, אבל כל אחד מהעורכים יכול למחוק כל מגיב שעובר את הגבול. עשינו זאת עד עכשיו רק פעם אחת או פעמיים. אני מקווה שלא נצטרך לעשות זאת שוב.

6. ברוך רובין

אני מזהיר כאן את ברוך רובין – אדם כמעט בגילי – שהתחיל כאחלה גולש, אבל לאט לאט שפתו הפכה לצינית יותר ויותר, לגלגנית על כל מי שלא חושב כמוהו, ותגובותיו הפכו מלאות אירוניה, סרקזם, ועוקצניות.

הוא גם מגיב כאילו שהוא המבין הגדול וכולם – מאמנים, פרשנים, ומי לא – הם חסרי מושג. לי זה לא מפריע. את רמת ההבנה שלו בכדורסל גיליתי כבר מזמן. אם הוא מחשיב את עצמו למומחה כזה גדול אז בכיף, שיעורב לו.

לי אין בעייה עם זה. גם הקוריוז אוהב ללגלג, אבל בצורה משעשעת לפעמים. עד כאן אין לי בעייה.

אבל כשכמעט בכל מסר שלו בנוגע לכל מה שאני כותב על טראמפ הוא מאשים אותי בשקרים, זה סיפור אחר. אז ברוך, בפעם הבאה לפני שאתה מאשים אותי בשקרים לפני שאתה מברר איתי בפרטיות – אתה עף מהאתר כמו טיל.

הדבר היחיד שבו אולי טעיתי היה לפני ארבע שנים, כשאולי פעם כתבתי שהצבעתי עבור טראמפ, ופעם אחרת כתבתי שהצבעתי עבור הילרי קלינטון.

האמת היא שאני לא זוכר עבור מי הצבעתי. בחודשים האחרונים לפני הבחירות דעתי השתנתה כל כך הרבה פעמים, שאני ממש לא זוכר במי בחרתי. ברוך האשים אותי, לכן, בשקרים לפחות מב-20 או 30 מסרים שלו.

אם יהיה עוד מסר אחד כזה מבלי לברר קודם אישית, זה יהיה גם המסר האחרון שלו באתר.

7. מה הסיפור הפוליטי של חיי? (מכאן והלאה אני מוריד את החלק הפוליטי ב-90%, ואחרי הבחירות חוזר ל-0%)

אחרי שמשך 50 שנה בארה"ב הצבעתי למועמד הרפובליקני, לא אבחר בו יותר כי הוא דונלד טראמפ. אני תמיד הייתי מין 'ימני'. גדלתי בבת-גלים, שכונה של 'בורגנים' ואצ"לניקים. הכל היה ציונים כלליים, חרות, אצ"ל, לח"י, ואפילו ראש 'המוסד' היה בת-גלימי – איסר בארי. בנו איתי, שנה מבוגר ממני, גר כמוני על שפת הים ברחוב 'חוף התכלת' כמה בתים ממני. הלכנו לדוג ביחד ותפשנו גלים ביחד. מגיל 6 או 7 הייתי חבר ב'מכבי הצעיר', ויש ברשותי תמונה מאז מחזיק בדגל המכבים.

כשבן כיתתי צבי סגל – שהיה אלוף ישראל ב-100 מ' גב – החליט לשחות עבור הפועל חיפה עשינו עליו 'חרם כללי' (אגב, עוד בן כיתה היה אלוף הארץ – עוזי בק – ב-100 מ' חתירה, והיה עוד אלוף בכיתה – מנחם רוזנברג – אח"כ לס – שהיה אלוף הארץ ב-50 מ' חזה לילדים בני 10, כשהתחרות התקיימה ב-1946 בין שני מצופים בכנרת).

אותו דבר קרב בבת גלים לרובי מיאנג – 5 שנים צעיר ממני – שהחליט לשחק בהפועל חיפה (ואח"כ היה קפטן נבחרת ישראל, ואז שחקן שלי באוניברסיטת 'אדלפי', לפני 2-3 שנים ב'קוסמוס' עם שפיגלר ופלה). הוא הפך למין "לא שייך לבראנז'ה", אבל כמה שנים אח"כ בת גלים השתנתה ולאיש כבר לא היה אכפת. אני גרתי כבר בקרית טבעון.

תמיד הייתי 'ציוני כללי'. ספרתי משך שנים על גבי שנים כמה שחקני מכבי והפועל היו בנבחרת. הייתי שפוט – ממש שפוט – של מכבי חיפה בכדורגל. כשבטבעון לא היה 'מכבי' אלא רק 'הפועל', ולבשתי את גופיית 'הפועל קרית-עמל' (לפני שהפכה לקרית טבעון) הרגשתי ממש מוזר. משונה. היה משהו חריג במה שלבשתי. ממש משהו נוכרי. לקח לי זמן רב להתרגל. אבל אח"כ בהפועל גבעות-זייד בכדורגל, ואז בהפועל בלפוריה (עונה אחת לפני הצבא) זה כבר לא שינה דבר.

במכון וינגייט – את השנה הראשונה למדנו ב'מחנה יונה', היום, נדמה לי, 'גן העצמאות' לצד מלון הילטון ברח' הירקון; את השנה השנייה חנכנו במכון וינגייט החדש ו'המפואר' (אז הוא לא היה כזה מפואר…) – היינו כיתה של 35, כמעט כולם ללא יוצא מין הכלל אוהדי הפועל. רק שניים – אלכס דלין ואני – היינו מכביסטים. אלכס, אגב, עד היום חברי הטוב ביותר, הוא היום יו"ר עמותת מכבי ת"א בגילי – 83. כולם היו אוהדי הפועל כי כמעט כולם היו קיבוצניקים, מושבניקים, והעירוני היחיד – מיכה קניץ – חבר יקר עד היום, היה שוער הכדורמים של הפועל חיפה, שעד היום נחשב לגדול שוערי הכדורמים של ישראל בכל הזמנים. הוא היה איש הפועל כל ימי חייו, ואנחנו עדיין נפגשים במכמורת, שם הוא גר, ועד לפני איזה עשר שנים היינו עדיין תופסים גלים.

היתה לאלכס ולי שנתיים של 'מלחמה' (אבל לרוב ברוח טובה) של מכבי נגד הפועל.

87. ארה"ב: ארה"ב נגד בריה"מ, ועכשיו נגד רוסיה וסין

בארה"ב המשכתי לעשות 'חישובי מכבי-הפועל' מרחוק, וחישובי 'ארה"ב נגד בריה"מ', ועתה "ארה"ב נגד רוסיה", ועכשיו נעשה יותר קשה כי זה לא רק בספורט, ועתה נוסף גם "ארה"ב נגד רוסיה+סין".

משך כל שנותי בארה"ב הצבעתי "רפובליקני". עבורי ארה"ב היא המדינה הקפיטליסטית, אור לאומות החופשיות, הנאורות, המערביות, וה'דמוקרטים' תמיד נחשבו עבורי קצת כמו 'הפועל'.

השינוי אצלי לעבור מהימין לכיוון האמצע לא קרה בגלל ארה"ב אלא קרה בגלל ישראל. למעשה לנשיא אובמה היה חלק גדול בזה.

אני לא מדבר על נשיאותו בגדול. אני יודע ומכיר את כל השגיאות שעשה, אבל הוא צדק בדבר אחד – בקשר לישראל. בגלל זה התחלתי להשתנות.

9. אובמה

השינוי אצלי החל עם אובמה. לא הצבעתי עבורו אבל התחלתי לחבב אותו יותר ויותר כי הוא איש NBA, ואהבתי את ה-'OBAMA CARE' שלו שהציע ביטוח רפואי למיליוני בני אדם שהיו ללא ביטוח רפואי, ביניהן שתי חברות שחורות של גייל, אימהות חד-הוריות, שפעם היו דיירות בבתי המגורים שלנו בהמפסטד, לונג-איילנד.

אני אף פעם עד עכשיו לא דברתי על פוליטיקה ישראלית. בתור אמריקאי אני תמיד הרגשתי שזו אינה זכותי. אבל ההתכתבות הזאת באתר גרמה לי היום להביע את דעתי פעם אחת, ואני ממקווה שתהיה זו הפעם האחרונה.

אני לא האמנתי, ואני עדיין לא מאמין, שאובמה היה אנטי-ישראלי. כל התמיכה האמריקאית בישראל משך 8 שנות נשיאותו המשיכה בדיוק כפי שהייתה. הוא היה נגד ההתנחלויות? בוודאי. הוא האמין שזה הבסיס לחוסר השלום באזור. אבל מכאן ועד להגדיר את ממשלו כשונא ורודף ישראל המרחק גדול מאד. למעשה ממשל אובמה היה אחד הידידותיים לישראל מכולם. נתניהו אמר בעצמו ש-"ממשל אובמה נתן לישראל את חבילת הסיוע הצבאי הגדולה ביותר שארצות הברית נתנה מעולם למדינה כלשהי" (ציטוט שהועתק והודבק). זה שביבי התקיף את אובמה בהרבה הזדמנויות בגלל ההתנחלויות זה סיפור אחר. ממשל אובמה היה ממשל שטובתה של ישראל הייתה חשובה בעיניו, אבל מדיניות הכיבוש והשליטה בעם אחר לא הייתה מקובלת עליו. ממשלו היה נגד ממשל ביבי המשקיע סכומי עתק עבור קיום התנחלויות מבודדות בתוך לב אוכלוסיה פלסטינאית.

אובמה האמין שההתנחלויות מהוות מכשול לשלום וכי על ישראל והפלסטינים לחתור להסכם מדיני שבסיסו רעיון שתי המדינות. זוהי דעתי ב-100% ולכן הצטרפתי למחנהו, למרות שלא בחרתי בו בבחירות הראשונות כי לא הכרתי אותו, ובבחירות השניות הייתי בישראל.

אני התחלתי לאהוד את אובמה בגלל מדיניותו זו. אני האמנתי, ואני מאמין, שלבתי סיגל ונכדותי דריה, טלי, ורומי הגרות בהוד השרון, תהיה מדינה טובה יותר ובטוחה יותר לחיות בה, אם תהיינה שתי מדינות. כי אז ישראל לא תיאלץ להילחם כל הזמן על מעמדה, ובנוסף יתחיל דומינו של ארצות ערב שתרצינה לחתום הסכמי שלום עם ישראל.

אני התחלתי להאמין שכישראלי-אמריקאי אני לא מוכן להיגרר אחרי נתניהו שניסה לתת לנו כאן 'ברירה' לבחור בין אהדה לאובמה לבין אהבה ותמיכה בישראל. זאת הייתה התקופה שהתחלתי להרגיש התנגדות לביבי. אני, אישית, הרגשתי שאובמה הוכיח את מחויבותו לביטחונה ושגשוגה של ישראל, והעובדה שהדרך שהוא האמין שכך זה יכול לקרות לא התאימה לשרטוט של נתניהו, לא הפריעה לי. להיפך.

אני כמעט מיד עם הממשל החדש של מנהיג שחור הרגשתי אז שאזרחי ישראל לא צריכים לחשוש מיוזמתו של מאובמה. להיפך. לייחל להן, ואם הצבעתי עבור הילרי קלינטון – שוב, אני נשבע שאינני זוכר – היא הייתה בוודאי ממשיכה במדיניות זו. כבר אז ידעתי שטראמפ לא יעשה מאומה כי הוא – כבר אז ידעתי – רק מדבר ולא עושה. ידעתי שהוא יישב בצד, יצהיר הצהרות, וביבי, בינתיים, יעשה מה שטוב לו.

אז כן, בשנים האחרונות הפכתי 'ימני' הפונה לעבר המרכז, ובגלל טראמפ אני בוודאי אצביע עבור ג'ו ביידן, שהיה חלק חשוב ממדיניות אובמה.

10. קיבוץ הראל ואיך בני אמדורסקי – אח"כ 'צמד הדודאים' – גנב ממני את חברתי (סתם חתיכת טריוויה)

בהקדמה לספרי 'חיצים ובונבונים' כתבתי ספור שלם על "מלחמתי" – צעיר בן 15 – נגד כל קיבוץ 'הראל' שהיה אז השמאלני ביותר מבין קיבוצי הקיבוץ הארצי, ובני אמדורסקי ('צמד הדודאים') היה אחד מהנועזים והקיצוניים שבהם. המלחמה היתה על 'מי ינצח את אולימפיאדת הלסינקי ב-1952 – בריה"מ או ארה"ב. כל הקומוניסטים של הראל (אני לא מגזים) צהלו כל בוקר כשעיתון 'על המשמר' הופיע עם כותרות ענק על ההצלחה הסובייטית בימי האולימפיאדה הראשונים, וכל הקיבוצניקים לועגים עלי בארוחת הבוקר בחדר האוכל.

בימים ההם ניקדו את המנצחים 7 נק' למקום ראשון, ואז 5 למקום שני, וכן הלאה עד 1, לששת הראשונים (אז היו 6 ולא 8 בגמר). אני הייתי מקבל אז את SPORTS ILLUSTRATED מדוד יקר מוילקס-בארי שבפנסילבניה שבוע שבוע. ידעתי שבארבעת הימים האחרונים התכנית מלאה במקצועות שחייה ולקיבוצניקים לא היה מושג. הייתי יושב עם פנס באמצע הלילה ועושה חישובים של נקודות לאמריקאים ולסובייטים, וחישבתי שביום האחרון האמריקאים עוברים את הקומוניסטים בנקודות ומנצחים.

יום לפני הגמר הופעתי בחדר האוכל עם שלט גדול מאיזה קרטון שמצאתי "סיום האולימפיאדה: ארה"ב 532 – בריה"מ 520 (אני כבר לא זוכר בדיוק את המספרים) כשעיתון 'על המשמר' יוצא עם כותרת ענק: "בריה"מ 508 – ארה"ב 482", או משהו כזה.

הכל בישראל של אז נידפס באחור של יום. אז יום אחרי סיום האולימפיאדה פתאום מאומה לא כתוב בעמוד השער של 'על המשמר'. רק בעמוד 4, באיזה שהוא חור, היה כתוב באותיות קטנות "ארה"ב עוברת את בריה"מ ביום האחרון ומנצחת 494-526". שוב, המספרים לא מדוייקים, אבל זה בדיוק היה הסיפור. הקיבוצניקים של אז היו כאלה שרופים שאיש לא ניגש אלי – ילד בן 15 שהיה חולה ספורט כבר אז – ללחוץ את ידי ולומר לי "כל הכבוד".

עכשיו השאלה כמובן היא מה עושה ילד בן 15, אוהד מכבי שרוף, במחנה עבודה של 'השומר הצעיר' בקיבוץ השמאלני ביותר בארץ?

התשובה היא 'אתי', או אסתר אשכנזי. אתי היתה בת-גלימית, ולמרות שגרתי בקרית טבעון המשכתי להיות 'בת-גלימי' בנשמה. כל יום ששי בערב הייתי מגיע בנסיעת אופניים מטבעון לבת גלים לראות את אתי, לנשיקות חמות וקצת מזמוזים על חול הים. היא היתה 'החברה שלי'. ב'הראל' בני אמדורסקי הבנזונה התלבש עליה. הוא כבר היה ידוע קצת כזמר, ואתי בגדה בי. למעשה לא 'בגדה'. סתם 'גמרה' איתי.

סוף הסיפור עם אתי? נפגשנו בצבא כשהייתי בקורס טיס והיא שירתה בבסיס. לי כבר היתה חברה, רינה ברנדיס, ולה היה חבר. שנינו התחתנו עם בני הזוג. בעלה של אתי היה קברניט ב'צים' עד שניפטר מהתקף לב. את הסיפור שלי עם רינה ז"ל אתם יודעים. אני בקשר עם אתי באינטרנט, והיא וגייל התחברו מה זה כידידות בביקורינו בארץ. אחותה של אתי, אילנה, גרה בניו ג'רסי ונשואה למשה מולכו, שחקן מכבי חיפה לשעבר.

11. לכל משתתפי האתגר של 'בחירות סוף העונה'

ה-NBA כבר הודיעה את נבחרי 'מאמן העונה'. ראשון נבחר נרס, שני בודהולצר, ושלישי דונובן. אני לא אזכיר זאת, אבל עליכם לעקוב אחר הבחירות ולחשב את ניקודכם לפי הניקוד שקבעתי.

12. פינת הטראמפ שלי

א) אחותו של טראמפ קורעת אותו

אחותו המבוגרת של הנשיא מריאן טראמפ ברי – שופטת פדרלית בעבר – נתפסה קוקרעת את אחיה בסידרה של הקלטות סודיות. היא כמובן לא ידעה שהיא מוקלטת, אז לא היתה לה כל סיבה להגזים.

הנה כמה מהציטוטים:

*הוא נשיא ללא כל עקרונות.

*עבורו אפילו 'יותר מדי' הוא לא מספיק.

*משפחתי יצרה את האדם המסוכן ביותר בעולם!

*בהקלטה אחת הוא אומר ש"התענוג שלו יהיה לשים את אחותי מריאן על הגבול עם מקסיקו כדי שתראה במו עיניה כיצד אני מפריד ילדים קטנים מאמהותיהם"

*HIS GODDAMNED TWITTERS AND LYING, או, אלוהים ישמור!

*הוא משנה את סיפוריו כל כך הרבה שהוא בעצמו לא זוכר את האמת, או אוהב סיפור מסויים ואז מחליט שזו האמת.

*HIS LACK OF PREPARATION. HIS LYING. HOLY SHIT!"

*אתה מתבדח אתי? כמובן שהוא לא לקח את ה-SAT בעצמו. מישהו לקח אותם במקומו. יש לי אפילו את שמו!"

ב. טראמפ מבטיח עצרת רפובליקאית ש"לעומתה העצרת הדמוקרטית היתה 'בית קברות'"

מחר (היום) מתחילה עצרת המפלגה הרפובליקאית שתהיה "עצרת הדורה, מקושטת, גרנדיוזית, ופומפוזית, שלעומתה העצרת הדמוקרטית היתה בית קברות מלא בדמעות, בכי, התייבבות, וקינה על מר גורלם של ה-LOSERS", לפי דבריו של טראמפ. בזמן שהעצרת שלהם היתה מלאה התמרמרות ונהייה על זה ועל זה, העצרת שלנו תהיה מלאה בתקווה ואנרגיה לקראת עתיד מזהיר שייתן לנו עוד 4 שנים לייצב את ארה"ב בראש העולם"

ג) טראמפ מבטיח "הודעה חוצבת לבבות שתרומם את האומה האמריקאית"

מה תהיה ההודעה הזאת? הוא יבטיח שסוף סוף מצאנו את התשובה כיצד להילחם בנגיף הזה. זאת תהיה המתנה שלנו (כלומר הוא, ואנשי מפלגתו, מ.ל) לאומה לקראת הבחירות".

מה תהיה ההודעה 'חוצבת הלבבות"? הוא הבטיח טיפול חדש בוירוס הקורונהhttps://www.usatoday.com/story/news/politics/2020/08/23/republicans-coronavirus-deaths-poll/3424673001/).

הוא יודיע גם שלמרות שה-FDA שהוא המשרד הממשלתי לבריאות, ה- U.S. Food and Drug Administration, ה-FDA הוא לא יותר מ-'DEEP STATE' – ארגון ממשלתי החותר נגד הממשל בדרכים לא לגליות, גניבות דעת, וסילוף עובדות כדי לפגוע בנשיא) הוא יאשר בעצמו שימוש "חדש ומהמם" של טיפול בפלזמה מהדם של בני אדם שנרפאו מהקורונה ופיתחו ANTI-BODIES נגד המחלה (https://www.usatoday.com/story/news/health/2020/04/28/coronavirus-treatment-cure-hydroxychloroquine-remdesivir/3035244001/). הוא שוב משקר: זה כלל לא טיפול חדש. ל- 70,000 מתנדבים כבר הוזרקה פלזמה כזאת וכל הפרוצדורה נמצאת עתה באמצע מחקר גדול בראשות ה-FDA.

לטראמפ זה לא משנה. בנה של אשתי, קני, כבר צילצל להודיע לנו ש"תחת טראמפ מצאו טיפול חדשני לCOVID19, והוא יודיע עליו מחר בפתיחת העצרת". על זה בונה טראמפ את נצחונו: על עשרות מיליוני רדנקים כמו קני – כן, בני החורג, שמאמינים לכל מילה של טראמפ.

הוא אמר היום במסיבת העיתונאים:

"This is a powerful therapy," Trump said, describing the authorization as "a very historic breakthrough."

ובפתיחת העצרת הוא יצהיר על עצמו כעומד בראש ה-HISTORIC BREAKTHROUGH…

כמו תמיד, כל מה שחשוב לו זה הוא עצמו, אפילו במחיר בריאות הציבור. כל הטיפול בפלאזמה החל באופן נסיוני בכמה אוניברסיטאות בארה"ב וכמה מעבדות פיתוח, ועדיין אין תשובה בקשר לטיפול

"President Trump, again, puts his political gains ahead of public health," said Benjamin Corb, public affairs director with the American Society for Biochemistry and Molecular Biology.